רקע
אגודת המשוטטים
אגודת המשוטטים הוקמה בחיפה בשנת 1916 על ידי פנחס כהן שהיה מורה לטבע בבית הספר הריאלי בחיפה והייתה המסגרת הארגונית הראשונה של נוער עברי בארץ. האגודה זכתה לפופולריות רבה ובשנת 1919 מנתה כ 75 חברים וחברות (כאשר כל היישוב העברי בחיפה מנה כ 2000 איש).
ב-1919 הודפסה חוברת שמגדירה את מטרות האגודה: "חינוך עצמי והדדי, פיתוח הרגש החברתי, חיזוק הסדר והמשמעת בין החברים והכרת הארץ" ופורטו אמצעיה: "טיולים משחקים, הרצאות, נשפים, עיתון וכו'." במשך הזמן התעורר רצון להרחיב את פעילות האגודה ולהכניס לתוכה עבודה פיזית, הועלתה ההצעה לחכור משק מחוץ לעיר בו החברים יתקבצו בשעות הפנאי ויקשרו לעבודת האדמה. הרעיון לא יצא לפועל בגלל בעיות כספיות, אך באותה שנה התקיימה "המשוטטיה" שהייתה מחנה העבודה הראשון של האגודה.
הקמת תנועת הצופים בישראל
בתחילת 1919 נפגשו נציגי אגודת "המשוטטים" עם נציגי אגודת "הרצליה", שהייתה אגודת ספורט לנוער עברי על יד הגימנסיה הרצליה בת"א, בראשות צבי נשרי. בישיבה הוחלט ליצור את הבסיס להסתדרות צופים כלל ארצית שתושתת על הנציגים של שתי האגודות ושל "המכבי הצעיר". אלה שבו ונפגשו בפסח 1919 והקימו את "הסתדרות הצופים בארץ ישראל". האיחוד בין האגודות נבע מהדמיון שבין מטרותיהם אך גם ממניעים כלכליים.
מקור השם "צופים" מגיע ממצרים- "מכבי הצעיר" בקהיר שעבד על פי השיטה הסקאוטית (scouts) ברוחו של באדן פאוול הוציא עיתון בשם "הצופה הצעיר" וממנו השם "צופה" למושג האנגלי Scout (אחת מן ההצעות למושג העברי הייתה "משוטט").
בשנת 1920 הגיע לארץ אריה כרוך, שבעברו ניסיון צופי רב מארגון סניף "השומר" בלבוב במשך שמונה שנים. הוא החל להורות בבית הספר הריאלי והצטרף לאגודה, אך מה שמצא בסניף החיפאי גרם לו לאכזבה רבה. המצב בסניף לא עלה בקנה אחד עם המושגים שלו על צופיות: לא הייתה הקפדה על תלבושת והופעה חיצונית וכמעט שלא עסקו בפעילות צופית ראויה לשמה, בחורף היה הסניף מפסיק לעבוד, החניכים לא ידעו מה היא צופיות מעשית ולא הייתה להם תוכנית פעילות רצופה. כרוך טען שרק בקיץ היו החניכים "מתעוררים לחיים" ויוצאים לטיולים ומחנות.
פנחס כהן אף שהיה ממייסדיה ויוזמיה של הסתדרות הצופים הארצית, היה גם בין הראשונים שנואשו ממנה. במישור הארצי הקשר בין הסניפים התרופף ולא עבר זמן רב עד שסניף תל אביב התפרק. כשראה שחזונו על הסתדרות צופים ארצית אינו מתיישב עם המציאות, החליט בשנת 1921 לפרוש מראשות סניף חיפה. פנחס כהן היה דמות בעלת השפעה מכרעת על חניכיו ועם פרישתו החניכים לא קיבלו את השיטות החדשות והצופיות שכרוך ביקש להנהיג וחדל סניף חיפה מלהתקיים.