השנים הראשונות (1925-1937)
השנים הראשונות של השבט
עשר השנים הראשונות עברו תוך פעילות צופית שקטה אך סדירה. לא הייתה לשבט זיקה להנהגת הצופים הארצית ולא היו יחסי גומלין בינו לבין שבטים אחרים. מגמת ההתבדלות של השבט ובית הספר הריאלי נמשכה עד 1937, עד שנה זו היו חברים בשבט רק תלמידי בית הספר.
השבט קיים טיולים רבים והגיעו אף עד ראש החרמון. לא עבר חופש ולא זה הקצר ביותר ללא מחנה קבוצתי. בחופשת הקיץ יצאו החברים לעבודה חקלאית באזור ואילו בשאר השנה עסקו בפעילות צופית שוטפת. מדריכים ראשיים קיבלו תואר "מפקד" וענדו את הסמל העתיק של עץ תמר על רקע מגן דוד. בשנתיים הראשונות היה מרכז השבט עץ חרוב גדול בכניסה לחצר הטכניון, לכל קבוצה היה מקום מפגש משלה ולהם הייתה אחריות על שמירתו, טיפוחו וסידורו. מקומות אלה היו המערות הפזורות על הכרמל שהיו מעין "מקומות סתר" והקבוצות פעלו בהם שנים רבות.
כשנתיים לאחר ייסוד השבט טס אריה כרוך לשנה מחוץ לישראל, ובהיעדרו החליף אותו ד"ר ארנסט סימון. בכסף שתרם ד"ר סימון הוקם הצריף. בבנייתו עבדו הצופים בהשגחת יצחק סירקין שהיה באותו הזמן מורה לציור ונגרות בבית הספר. מסופר על כך שבנייתו הייתה חוויה גדולה מאוד ולאחר מכן היווה מקום מרכזי לדור צופים שלם שגדל והתחנך בו. "הצריף הירוק" עבר שינויים בעקבות מספר החניכים שגדל, אך שמו דבק בו ולא השתנה עד 1948, כאשר נידון להריסה.
באותה תקופה ראש השבט היה אריה כרוך, מזכיר השבט היה שמואל ארליך והמפקח על הקורסים היה ארנסט סימון. סימון ריכז ארבעה קורסים שבסיומם נבחנו החניכים: קורס עזרה ראשונה, קורס הכנה לבחינות דרגה, קורס תרגילי צבא ואיתות וקורס ספורט. באותה תקופה השבט הכיל 12 קבוצות ב 4 גדודים: גדוד שקמונה, גדוד יוחנן, גדוד דבורה וגדוד בר גיורא ובנוסף עבדו במספר מקצועות אחרים: הוצאה לאור של עיתון השבט, כריכת ספרים ועבודה בצריף. הבנות עבדו באיסוף של לחם למטבח העם, אספו כסף לקק"ל, ושימשו כסדרניות בחגיגות.
המשבר בתנועת הצופים והתמודדות השבט אתו
תנועת הצופים חוותה משבר באותן שנים, היא חדלה מלהיות תנועת הנוער היחידה בארץ. מלבד מחנות העולים שצמחו מן הפרישה מהצופים נוסד ב-1924 הנוער העובד ובמשך הזמן נהפכה לתנועת נוער של הסתדרות העובדים. גם השומר הצעיר הפך לתנועת נוער של מפלגה פוליטית, מן העבר השני של הקשת הפוליטית עמדה בית"ר- תנועת הנוער של התנועה הרוויזיוניסטית. פרט מעניין הוא שדווקא בוגרי תנועת הצופים הם שהקימו את רוב תנועות הנוער הללו מכיוון שרצו לפעול בתנועת נוער שמשקפת את העמדה הפוליטית שלהם בניגוד לצופים שהשאירו את חופש הבחירה בידי החניכים. נוסף לכך המחלוקת ביישוב היהודי החריפה ונערים רבים החילו לנקוט בעמדות קיצוניות יותר ממלמדיהם. גורמים אלו גרמו למדריכים בתנועה לנסות להכניס רוח פוליטית בצופים וכך לתת לה גוון מפלגתי- בניגוד מוחלט לאופייה. ניסיונם נכשל ולכן גררו אחריהם את חניכיהם לתנועות נוער אחרות ופגעו בתנועה עד כדי כך שהמשך קיומה היה מוטל בספק.
לעומת זאת משבר זה כמעט ולא הורגש בשבט "משוטטי בכרמל" היות שמרבית חניכיו היו תלמידי בית הספר הריאלי ולכן לא יכלו לעבור לתנועות נוער אחרות.
המשבר בתנועת הצופים והתמודדות השבט אתו
בשנת 1936 השבט גדל מאוד וכתוצאה מכך השתנה מבנהו במשך השנים. אז מנה השבט למעלה מ-200 חברים ב11 גדודים של בנים ובנות שפעלו בנפרד עד כיתה ח' ובכל גדוד מספר כיתות קטנות (עד 8 חברים). הרוב הגדול של חניכי השבט היו תלמידי הריאלי וכדי להתקבל לשבט היה כל אחד צריך להגיש מכתב מאושר על ידי ההורים והמחנך. ראשי הגדודים (כ 20 חניכים) הרכיבו את מועצת השבט שהתכנסה פעם בארבעה עד שישה שבועות, בישיבות היו החברים מוסרים דו"ח על עבודתם, מבקרים את הפעילות ומקבלים החלטות שנמסרו להנהגה לשם הוצאה לפועל.
ההנהגה הייתה מורכבת מ 2 חברים מבוגרים: ראש השבט ונציג ממפקדת "גוש הקשישים" (השכבה הבוגרת), ההנהגה התכנסה מדי שבוע. ההנהגה קבעה את תוכנית הפעולות המשותפת לכל השבט וטיפלה בכל השאלות הארגוניות, המעשיות והכספיות. כמחצית מדמי החבר שנגבו הוקצו למען הוצאות שוטפות של הגדודים וכמחצית להוצאות כלל שבטיות (ספריה, מחנות, סמלים, מזכירות ועוד). הפעולות נערכו לפחות פעם בשבוע ול"גוש הקשישים" היה גם מועדון בערבי שבת.
שנת הפעילות נפתחה במפקד חגיגי ב-2 בנובמבר, יום השנה להצהרת בלפור, מתאריך זה ועד לט"ו בשבט עבד כל גדוד על הדרישות של הדרגה הצופית שלו, בט"ו בשבט, יום היווסדו של השבט, הסתיימו מבחני הדרגות והתקיימו ההבטחות וטקסי קבלת הסמלים. ביום זה התקבלו חניכי כיתות ה' לשכבת "הגורים" ושכבת "הגורים" התקבלה לשבט כ"צופים", רק מכיתה ו' ואלך נקראו החניכים "צופים". בנוסף נערכו מדורות ראש חודש לכל השבט שבהן התקיימו הופעות גדודיות. מלבד טקסים אלו, נערכו בי"א באדר ובל"ג בעומר מחנה שבטי על הכרמל ובסוף השנה, בדרך כלל בכ' בתמוז, נערך מפקד סיום שנה, בדרך כלל לפני סיום שנת הלימודים. הצופים מכיתות י'- י"ב היו שייכים לשכבת "הקשישים", הם הוסיפו וסיימו בטיול ארוך לצפון שכלל חיי מחנה בכפר גלעדי, סיור בסביבה ועליה לחרמון, שהייתה גולת הכותרת של הפעילות השבטית.
מבנה השבט בשנת 1937
הנהגת השבט
גוש הקשישים (כיתות י'- י"ב)
גדוד הדרכה ( כיתות ט')
60 חניכים
49 חניכים
גדודי א' (כיתות ח')
גדודי ב' (כיתות ז')
65 חניכים
50 חניכים
גדודי ג' (כיתות ו')
גדודי עופרים (כיתה ה')
ועידת היסוד והשלכותיה על הצופים בחיפה
במשך כ11 שנים היה היקף הצופיות בחיפה מצומצם, פעילות סדירה התקיימה ב2 שבטים בלבד- "משוטטי בכרמל" ושבט "עדת הכרמל" שנפתח ב-1932 בנווה שאנן (נסגר ב-1944), הצעד להתרחבות נעשה רק ב-1936 עם יסודה מחדש של הסתדרות הצופים בוועידת היסוד ושנה מאוחר יותר, בוועידה הארצית השנייה, שבה נבחר כרוך לראש התנועה. בעקבות זאת לב התנועה עבר לחיפה ושבט "משוטטי בכרמל" היה למוקד צופיות בארץ כולה, תנופה אדירה זו הביאה להתרחבות הצופים בחיפה והייתה גורם חשוב בהקמת שבטים חדשים על ידי שבט משוטטים, הראשון שבהם- שבט "הכרמל".
לוועידה חשיבות היסטורית רבה לתנועת הצופים. העקרונות שנקבעו והעלו בה עיצבו את דרכה במשך שנים רבות. בוועידה זו נקבעה חוקת התנועה, כוננו מוסדות התנועה, נדונו בעניינם שהטרידו את התנועה וכן נכתבה ההבטחה הצופית ומידות הצופה שמשמשים את התנועה עד היום.